תסריט 3 -"לחשוב מחוץ לטאפרוור"

 

אפיון דמויות:

​

שוטר - סמכותי, אסרטיבי, ממלכתי וייצוגי, אוהב את עבודתו ונאמן לעקרונותיו, הסדר והארגון נמצאים אצלו בחשיבות עליונה והוא אינו חס על מי שמזלזל בעקרונות אלה.

​

שוטרת - רגישה, נאיבית, נקרעת בין תחושת השליחות והמחויבות שלה לתפקיד לבין ההבנה והרחמים שיש לה כלפי עברייני האגירה. יתכן שאף מסתירה עבר של אגרנות בעצמה. 

​

ורדה - גרושה בת 58, מתגוררת בגפה בראשון לציון, אם לרועי. פולניה קלאסית, עקשנית, צינית, ממורמרת, פאסיב אגרסיב. בעלת חולשה לקופסאות מזון, במיוחד טאפרוור. מנהלת תרשים מעקב אחר הקופסאות שהיא נותנת לבנה.

​

רועי - בנה היחיד של ורדה, בן 24, סובל מגמגום קל, נאלץ לחזות בגירושי הוריו עקב אגרנותה של אמו (הסכם הגירושין שמור בתוך קופסת פלסטיק מתחת למיטתה), עזב את הבית וגר ממול - על מנת להשגיח עליה מקרוב ועל מנת שהיא תוכל להשגיח על הקופסאות שהיא משאילה לו. מעט מפחד ממנה.

​

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

כניסה של בניין רגיל בראשון לציון. מעט ישן, לובי מצהיב עם מרצפות ישנות ודלת חומה חצי שקופה, ותיבות דואר בצבע זהב דהוי. 

*השוטרים מתקרבים לבניין, נעצרים ליד תיבת הדואר*

 

השוטר (לשוטרת): "הם אמרו לך במוקד איזו דירה?"

 

*הם מבחינים בתיבת דואר אחת שעליה מודבקת בדבק מגע קופסת פלסטיק שעליה כתוב "שיהיה לך יום הרמטי" עם סוכריות*

*מחייכים אחד לשני ונכנסים לבניין*

 

*דופקים בדלת, ורדה פותחת את הדלת יחסית מהר וברגע שמבינה ישר טורקת להם בפנים*

*מצלצלים בשנית*

שוטר: "ורדה, לפתוח! משטרה! לפתוח את הדלת!"

 

*ורדה פותחת את הדלת בחלוק. הבית לבן. מתחת לכל ריהוט, בתוך כל ארונית ועל כל שולחן, מסודרים בערימות קופסאות אוכל ריקות - חלקן עדיין בתוך הניילון*

 

ורדה: "בסדר בסדר מה אתה צועק אני צריכה שהשכנים ישמעו?"

*בוחנת אותו בזלזול*

ורדה: "אתה משטרה? אתה שוטר דה-לה-שמאטע. שמעתי על הרעיון המשיגנע של איקאה להתחיל לבנות פה קן צרעות"

 

שוטרת: "כוורות"

ורדה: "כן כן. תעשי לי טובה מיידלע, תקחי את החבר שלך ותלכו מפה לפני שאני בועטת אתכם מהטוכעס"

 

שוטר: "ורדה תירגעי, הבן שלך הזמין אותנו. את חשודה באגרנות סדרתית של קופסאות אוכל, יש לנו צו סידור, אנחנו נעיף מבט בדירה ונראה מה אפשר לעשות במצבך. את מסכימה לשתף פעולה?

 

ורדה: "אחח דרעקעס אתם, יש לי תרשים מעקב, אתם תעשו לי בלאגן ויהיו לי חוסרים!"

*מתקרב במטרה לאזוק אותה*

 

ורדה: "בסדר הבנתי פרזיט הבנתי"

 

שוטר (צועק לה מהמטבח): "למה לעזאזל את מאחסנת קופסאות פלסטיק ריקות במקרר?!"

 

ורדה: "זה פתרון אחסון נפלא ודרך אפקטיבית לשמר את איכות הפוליקרבונט, ניאנדרטל"

 

*השוטרת סופרת קופסאות ולוקחת מדדים*

 

שוטרת: "קודקוד, אנחנו צריכים 6 יחידות פג'אלבו 50 על 136"

*מסתכלת מסביב, מבינה שחלק מהריהוט הוא הקופסאות עצמן*

 

שוטרת: בעצם תביא 7, וגם ספה. לאנדסקרונה דו מושבית מעץ.. תודה, רות עבור"

 

*רועי נכנס בסערה הביתה*

רועי: "א..א..אמא אני צריך ק..ק..קקופסה של לוק אנד ל..ל.וק 750 מ"ל היא פנ..נ..נויה?"

ורדה:"ילד דרעק כמו אבא שלו. מי ביקש ממך להביא אותם? למה זה טוב? מה אתה משתף את כולם בהכל?

 

*הצוות מתחיל לבנות את הכוורות ולסדר את הקופסאות*

 

ורדה (פונה לשוטרת): "חייבת להגיד לך אישה לאישה, שזה לא בסדר, אני לא אגרנית ולא גורנישט, זה אספנות. את יודעת כמה טאפרוור יעלה עוד 15 שנה? עכשיו כולם צוחקים, אחר כך כולם יבואו לבכות לורדה"

​

ורדה (לאחד העובדים שסוחב ערימת קופסאות): "ת.. תיזהר! בעדינות!! פרימיטיבים.."

 

*הכוורות הותקנו, הבית נראה עדין, ביתי ומזמין. ורדה נראית מרוצה אבל מנסה שלא יראו עליה*

 

ורדה: "נו, סיימתם דגנרטים? אפשר לסגור את הסימפוזיון הזה וללכת הביתה? אוטוטו יש לי פילאטיס"

סגיר: "משטרת האגירה - האגרנות היא לא פשע, הבלאגן כן".